'Halah
Daf 21b
21b רִבִּי זְעִירָה בָּעֵי אוֹ מַה פְלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּנָשׁוּךְ מֵאֵילָיו. אֲבָל אִם הִשִּׁיכוֹ בְיָדוֹ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. אֲפִילוּ תֵימַר הִשִּׁיכוֹ בְיָדוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת נֹאמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי נְהוֹרַאי אָמַר טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְרִבִּי הִילָא אָעְלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא סָֽבְרִין מֵימַר שְׁנַיִם רָבִין עַל אֶחָד. וְלָא שְׁמִיעִין דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. וְהָתַנִּינָן וְאִם לָאו מוֹצִיא מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. אוֹמֵר רִבִּי יוֹסֵי כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ. מָה פְלִיגִין לַחוּשׁ לְהַפְרָשָׁה שְׁנִייָה. מָאן דְּאָמַר טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב אֲרִימָהּ וְנָֽפְלָת לְאָתָר חוֹרָן אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהַפְרָשָּׁה שְׁנִייָה. מָאן דְּאָמַר אֵין טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב אֲרִימָהּ וְנָֽפְלָת לְאָתָר חוֹרָן חוֹשֵׁשׁ לְהַפְרָשָּׁה שְׁנִייָה.
Traduction
R. Zeira répond par un autre motif: la discussion a lieu entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish lorsque les pains consacrés, auxquels le purifié du jour a touché, n’ont pas été comprimés ensemble, mais se sont collés par superposition; tandis qu’au cas où la compression a été faite à la main (comme dans notre Mishna), tous reconnaissent que cette jonction est légale. On peut admettre aussi qu’il y a eu une compression volontaire pour les pains consacrés indiqués plus haut et au sujet desquels il y a contestation; seulement R. Simon ben Lakish qui est d’avis que la jonction n’est pas légale se conforme à ce qu’il dit ailleurs au nom de R. Hiskia (102)Cf. ci-dessus, (Terumot 4, 1) et (Maasserot 5, 2): les produits inaffranchis mêlés à d’autres qui le sont seront considérés comme annulés dans une majeure quantité (par suite de cette annulation, il y a tout au plus une défense rabbinique, et la jonction rabbinique suffit). C’est aussi l’avis de R. Yossé b. Nehoraï. Selon R. Yohanan, l’inaffranchi mêlé n’est pas annulé dans une majeure quantité. – R. Aba bar Mamal et R. Ila présentèrent à R. Yossé un exemple de produits inaffranchis mêlés aux profanes, et lui demandèrent si c’est annulé? Ils supposaient qu’il en était ainsi, parce qu’il y a 2 avis (ceux de Hiskia et de R. Yossé) l’emportant sur une seul (R. Yohanan). Mais R. Yossé ne s’y rendit pas, ayant aussi contre eux l’avis de R. Josué b. Levi, puisque R. Simon dit en son nom que l’inaffranchi n’est pas annulé dans une majeure quantité. Mais notre Mishna ne dit-elle pas qu’au cas contraire (n’ayant pas de quoi se nourrir ailleurs), on préfère une seule halla pour le tout? (comment donc R. Simon b. Lakish admet-il l’annulation)? R. Yossé répond: tous reconnaissent (même R. Simon b. Lakish) qu’il faut opérer le prélèvement (par règle rabbinique), comme s’il n’y avait pas d’annulation. La discussion ne porte que sur la question de savoir s’il faut un second prélèvement au cas où l’oblation prélevée du mélange est retombée ailleurs: en ce cas, selon R. Simon b. Lakish qui admet l’annulation, il n’est pas besoin d’un second prélèvement; au contraire, selon R. Yohanan qui n’admet pas l’annulation, il faut la renouveler.
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא בעי או מה פליגין וכו'. כלומר או דילמא דנימא דבמה פליגי ר''י ור''ל בנשוך מאליו כהאי דתנינן העושה שני קבין וכו' דלר''ל אין חיוב חלה שבא מחמת הנשוך מן התורה אבל אם השיכו בידו כהאי דאיירינן הכא אפשר דכ''ע מודים שהנשוך חיבור מן התורה הוא מכיון שעשאו בידים:
אפי' תימר וכו'. ודחי לה הש''ס דאפ''ת דגם בהשיכו בידו הוא המחלוקת ולר''ל אין הנשוך תורה ואפ''ה לא קשיא לר''ל דנאמר רשב''ל כדעתיה דאמר בשם תזקיה דטבל דכה''ג דאיירי במתני' בטל ברוב ור' יוסי וכו' והאי פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן הוזכרה לעיל בכמה מקומות ועיקרה בריש פ''ד דתרומות וכדפרישית שם דבטבל שלא הוברר פליגי דאי בטבל ממש לא פליגי בהא דתני בהדיא בסתם מתני' דהכא דהטבל אוסר בכל שהוא במין במינו והכא נמי כגון שהשאור שהוא טבל בא מעיסת הנשוך שלא הוברר לשם טבל וכדאוקי רב אושעי' אלא דמפסיק בהא דבעי ר''ז ודחי לה דלעולם פליג ר''ל אף בהשיכו בידו וס''ל דאין הנשוך תורה והא דמהני הכא לענין חיוב חלה היינו טעמא אליבא דר''ל משום דס''ל טבל דכה''ג בטל ברוב הוא וא''כ כשנתערב בה עיסה שהורמה חלתה מן הדין פטור הוא מן החלה שנתבטל בתוך העיסה אלא מדרבנן הוא שהצריכו להפריש החלה בשיצטרף עמו ד' רבעים והלכך הוא דמהני ביה נשיכה ולקמן מקשי על דר''ל ממתני' ומפרק לה:
אעלין עובדא קומי ר' יסא. היאך לפסוק להלכה דאע''ג דהלכתא כוותיה דר' יוחנן לגבי דר''ל משום דסברין מימר שנים רבין על אחד דחזקיה ור' יוסי בר' נהוראי קסברי בטל ברוב והן רבין על רבי יוחנן אבל לא שמיעין להו הא דאמר ר' סימון בשם ריב''ל דסבירא ליה כוותיה דר' יוחנן דאין הטבל בטל ברוב:
והתנינן ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל. ואם שאור הטבל בטל ברוב אמאי צריך להפריש חלה וקשיא לריש לקיש:
כל עמא מודיי הוא שמפריש. אף ר''ל מודה שצריך להפריש חלה כדפרישית לעיל ובמה פליגין אם יש לחוש להפרשה שנייה כלומר בפעם שנייה כדמפרש ואזיל דמ''ד אין הטבל בטל ברוב והויא העיסה כולה טבל ומתחייב בחלה מדינא אם ארימת שהפריש החלה והדר נפלה לאתר חורן למקום אחר חושש הוא להפרשה שנייה כלומר דנעשה זה. מדומע וצריך להפריש גם ממנו אבל למ''ד הטבל בטל ברוב מפריש הוא החלה ואם לאחר שהפרישה נפלה למקום אחר אינו חושש להפרשה שנייה דמה שהפריש בתחילה אינו אלא מצד חומרא בעלמא דמן הדין הטבל בטל ברוב:
אָמַר רִבִּי בָּא מַפְלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּטֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל דְּבַר תּוֹרָה. אֲבָל בְּטֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל מִדִּבְרֵיהֶן כָּל עַמָּא מוֹדֵי שֶׁהַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָתַנִּינָן כְּיוֹצֵא בוֹ זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ עִם זֵיתֵי נִיקּוּף עִינְּבֵי בָצִיר שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ עִם עִינְּבֵי עוֹלֵלוֹת. וְלֹא טֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל מִדִּבְרֵיהֶן הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא קִייַמְתִּיהָ בְּשֶׁמֵן שֶׁל זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָרֵב בְּשֵׁמֵן שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף.
Traduction
R. Aba dit que la discussion entre ces deux docteurs porte seulement sur des produits soumis légalement aux divers droits; mais, pour ceux qui sont seulement soumis par prescription rabbinique, tous reconnaissent que l’annulation est effective sur une majeure partie. R. Aba b. Cahana objecta en présence de R. Jérémie qu’il est dit dans notre Mishna: ‘De même, si des olives de la cueillette (du propriétaire) ont été mêlées à celles du grappillage des pauvres, ou des raisins de la vendange à ceux qui sont égrenés par les pauvres, etc.'' Or, ne s’agit-il pas là de produits soumis par règle rabbinique, le texte légal traitant seulement de l’huile ou du vin? En effet, dit R. Mena, selon moi il s’agit là de l’huile provenant des olives de la cueillette, mêlée à l‘huile provenant du grappillage.
Pnei Moshe non traduit
א''ר בא מה פליגין וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ה דמעשרות בהלכה ב' דבעי למימר דלא פליגי ר''י ור''ל אלא בטבל שהוא דבר תורה אבל בטבל שנטבל מדבריהן כגון שזרע בעציץ שאינו נקוב וכיוצא בזה שאין בו חיוב תרומה ומעשרות אלא מדבריהם כ''ע מודים שהטבל כזה בטל ברוב:
התיב ר' בא בר כהנא. על זה לפני ר' יוסי דהא תנינן במתני' כיוצא בו זיתי מסיק וכו' שאם אין לו פרנסה ממקום אחר מוציא מהן תרומה ותרומת מעשר על הכל וכי טבל דכה''ג לא טבל שנטבל מדבריהן הוא שהרי סתם זיתים להוציא שמן מהן עומדים וכן הענבים להוציא מהן יין ומתני' סתמא קתני ומשמע דאף בזיתים וענבים כגון אלו הדין כן והרי עדיין לא נגמר מלאכתן וא''כ אין הטבל אלא מדבריהם ואפילו הכי קתני דרואין אותן כאלו כולן טבל:
א''ר מנא קיימתיה. להמתני' דבשמן של זיתי מסיק שנתערב עם שמן זיתי ניקוף מיירי וכן בענבים שנתערב היין של זה עם היין של זה דכבר נגמרה מלאכתן והטבל מדבר תורה הוא:
'Halah
Daf 22a
מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה מֵעִיסָּה 22a שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּטָהֳרָה לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ. מִכֵּיוָן שֶׁקָּדַשׁ רוּבָּהּ לְשֵׁם חַלָּה תִבָּטֵּל בְּרוֹב. אָמַר בְּרוֹשֵׁם. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאַחַת. לְאֵי זֶה דָבָר הוּא מְסַיֵּים לֹא כְדֵי שֶׁיִּבָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר שֶׁלֹּא יְהֵא אוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה וְזֶה בְּזֶה. חָזַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר וְאָמַר לֹא אֲמַרְנָא כְּלוּם. וְלֹא רִבִּי יוֹחָנָן כִּי אָמַר תְּרוּמַת כְּרִי הַזֶּה וְזֶה בְּזֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מָקוֹם שֶׁנִּתְרְמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן נִסְתַּייְמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁלְשֵׁינִי.
Traduction
⁠—Mais, objecta R. Yohanan à R. Simon b. Lakish, n’est-il pas dit plus loin (4, 6): ''On peut prendre autant de fois la halla d’une pâte non encore affranchie, que l’on traitera avec pureté et dont on prélèvera successivement des parts de halla pour celles qui proviennent du blé douteux, jusqu’à ce qu’elle sente mauvais''; or, si la majeure partie annule le reste, dès que la majorité est consacrée comme halla on devrait annuler la partie inaffranchie dont on continue à prendre successivement des parts de halla? Il n’y pas là de mélange, fut-il répondu, car chaque halla est désignée par un indice spécial. Ce qui prouve que la majorité l’emporte, c’est qu’il est dit ailleurs (103)Mishna, (Demaï 5, 2): ''Lorsqu’on veut prélever à la fois l’oblation sacerdotale et celle de la dîme, ou 100e. On désignera une part sur 33 1/3 (3 %), et l’on dira que l’une des cent parts se trouvant là soit tenue de ce côté comme profane, que le reste (les 2 autres parts) serve d’oblation pour tout; de tel côté se trouvera la dîme, etc.''. Or, s’il est obligé de faire ainsi les désignations, c’est parce que sans cela elles seraient annulées dans l’ensemble. Selon R. Isaac b. Eliezer, cette désignation a lieu, pour qu’on ne suppose pas qu’il y a dans un seul monceau l’oblation qui lui est afférente et celle d’un autre (104)Cf. ci-dessus, (Teroumot 3, 5). Puis, R. Isaac b. Eliezer revint sur son assertion et déclara sa réplique non avenue, puisqu’en réalité la 2e oblation n’a pas besoin d’être désignée plus spécialement selon R. Yohanan. Il dit: à l’endroit où a été désignée l’oblation du premier monceau se trouve aussi celle du second.
Pnei Moshe non traduit
והתנינן. בפרק דלקמן בהלכה ו' נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה וכו' שעושה עיסה טהורה ואינו מפריש חלתה ומניחה להיות מפריש ממנה והולך שיהו חלות על עיסות אחרות ואפי' נטמאו העיסות אחרות ובלבד שיהו דמאי כדמסיים שם במתני' והיינו שיהיו ספק אם הורמה חלתן או לא מפני שחלת דמאי כזה ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף קתני מיהת שמפריש עליה והולך ומשמע עד שתהא עיסה זו כולה לשם חלות על אלו עיסות האחרות והשתא קשיא דלדידך דקאמרת הטבל בטל ברוב אמאי צריך שתהיה כולה לשם חלה הא מכיון שקידש רובה לשם חלה תיבטל המיעוט הנשאר ברוב ויתן אותה בעיסה אחת להתבטל:
אמרי ברושם. הכא במאי עסקינן ברושם כל חלה וחלה בעיסה זו עד כאן לשם חלה אחת ועד כאן לשם חלה שנייה וכן כולה דהשתא מכיון דקרא שם חלה על כולה אינה בטלה כלל ואפי' המיעוט הנשאר ממנה דחלה אינה בטילה ברוב דדינה כתרומה:
תדע לך שהוא כן. דבמסיים. המקום מהני שלא יבטל ברוב דתנינן תמן לעיל בפ''ה דדמאי בהלכה ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת נוטל א' מל''ג ושליש וכו' הרי זה בצד זה מעשר וכו' כדפרישית שם ולאיזה דבר הוא מסיים המקום לכל אחד וא' כדתנינן שם לא כדי שלא יבטל ברוב. כצ''ל:
א''ר יצחק בר' אלעזר. מהתם לאו ראיה דאיכא למימר מטעמא אחרינא הוא דהויא שלא יהא אומר תרומת הכרי הזה וזה בזה כלומר שלא יהא זה כאומר על שני כריים שהן לפניו לתרום ואומר על אחד תרומת הכרי הזה יהיה בצפונו או בדרומו כחכמים דפליגי על ר''ש לעיל פ''ג דתרומות בהלכה ה' דסבירא להו שצריך לקבוע המקום להתרומה ואח''כ חזר ואמר על הכרי השני ותרומה של זה יהיה ג''כ בזה ולא פירש היכן דאיכא דס''ל בתרומות שם דכה''ג לא מיקרי קביעת מקום לתרומת כרי השני משום דאמר סתם ושל זה בזה והיינו נמי טעמא דמתניתין דדמאי דאם אינו אומר הרי זה בצד זה הרי הוא כאומר וזה בזה דלא הוי קביעת מקום ולא מטעמ' דביטול ברוב נגעו בה:
חזר ר' יצחק. מדבריו ואמר לא אמרנא כלום למידחי בהא להאי טעמא דר''ל דכי לא ר' יוחנן הוא דמקשי הכא לר''ל ממתני' דפ' דלקמן ושני ליה ר''ל ברושם ומייתי ראיה ממתני' דדמאי והשתא היכי מצינא למידחי לטעמ' דר''ל ולמימר דטעמא דהתם שלא יהא כאומר תרומת הכרי הזה וזה בזה הא לר' יוחנן כי אמר כן מהני דהא בהדיא אמר ר' יוחנן בתרומות שם דשפיר מיקרי קביעת מקום אף לתרומת כרי השני כדאמר התם טעמא משום דכיון שציין תרומת כרי הראשון בו אמרינן דמקום שנתרמה וכו' כלומר מקום המסויים שנסתיימה תרומת הראשון שם ג''כ נסתיימה תרומתו של כרי השני לפי שדעתו היה שאצל תרומת הראשון תהיה תרומת השני וה''ז כמי שקבע מקום גם לתרומת השני:
לָקַט דְּלַעַת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ הֲרֵי זֶה לוֹקֵט וּבָא וְרוֹשֵׁם עַד כָּאן תְּרוּמָה וְעַד כָּאן תְּרוּמָה דִּבְרֵי רִבִּי. רַבִּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לוֹקֵט וּמְחַשֵּׁב כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מָאן דְּאָמַר עַד כָּאן תְּרוּמָה וְעַד כָּאן תְּרוּמָה טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. מָאן דְּאָמַר לוֹקֵט וּמְחַשֵּׁב כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי בָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זָקוּק לִיתֵּן לַשֵּׁבֶט בֵּינֵיהֶן.
Traduction
Ainsi, on peut prendre une courge sur laquelle on désignera successivement les parts d’oblation au fur et à mesure de la cueillette, jusqu’à l’englober entièrement comme oblation. Tel est l’avis de Rabbi. Selon R. Simon b. Gamliel, il suffit en cueillant les courges de penser mentalement à l’oblation, sans une désignation matérielle, comme il en a l’habitude (parce que, selon lui, le produit inaffranchi n’est pas annulé). On semblait devoir en inférer que le préopinant exige la fixation locale de l’oblation, parce que sans cela (d’après lui) l’inaffranchi serait annulé par la majorité; son interlocuteur, au contraire, se contentant d’une oblation fixée par la pensée à mesure de la cueillette, est d’avis que l’inaffranchi n’est pas annulé par la majorité. Il n’en est rien, dit R. Aba, et selon tous elle ne s’annule pas; si donc le premier interlocuteur prescrit la désignation, c’est pour le cas où un cohen se présenterait pendant l’opération (afin qu’on ne lui donne pas la partie qui est encore profane); le second ne prescrit pas de la donner jusqu’à l’achèvement de l’œuvre, sans se préoccuper des intérêts de la caisse sacerdotale.
Pnei Moshe non traduit
לקט דלעת וכו'. תוספתא היא בריש פ''ה דתרומות ומשום דאיירי בקביעות מקום תרומה וברושם מייתי לה ומשום הך פלוגתא דלעיל כדלקמן:
לקט דלעת להיות מפריש עליה והולך. שהניחה להיות מפריש עליה וממנה תרומה לשארי דלועין שילקטם ה''ז לוקט ובא ורושם וכו' כלומר שכשלוקט דלעת זו להיות מפריש עליה תרומה לכל מה שילקט אח''כ צריך שיהא רושם בה עד כאן תרומה בשביל כך ועד כאן תרומה בשביל כך וכן כולה דברי ר' רשב''ג אומר א''צ שירשום אלא תורם ומחשב כמות שהוא למוד לתרום בעין יפה או בבינונית:
הוון בני הישיבה בעיי מימר. דהך פלוגתא דתנאי תליא נמי בהא דפליגי ר''י ור''ל לעיל דמ''ד צריך שירשום עד כאן וכו' משום דס''ל טבל בטל ברוב ואם לא ירשום התרומה אפשר אחר שיטול ממנה הרוב לתרומה ויתערב המיעוט שישאר בה באחרים שכבר נתרמו יתבטל הטבל המועט ברוב לפיכך רושם הוא לכל חלק וחלק תרומה שיש בה על האחרות שלא תתבטל ברוב ומ''ד לוקט ותורם ומחשב וכו' לא חייש כלל לזה משום דבלא''ה אין הטבל בטל ברוב כך היה סלקא אדעתייהו למימר הכי:
א''ר בא. דלא היא דלאו היינו טעמא דפלוגתייהו דתנאי בתוספתא אלא כדי שיהא זקוק ליתן לשבט ביניהון כלומר דהא איכא בינייהו ובהא הוא דפליגי דמ''ד רושם הוא עד כאן תרומה וכן כולה משום דס''ל משהיה דעתו ללקוט דלעת זו להניחה מפריש ממנה תרומה כבר זקוק הוא ליתן אותה להכהן בשביל תרומה הלכך צריך הוא שירשום עד כאן לתרומה בשביל אלו ועד כאן תרומה בשביל אלו כדי שתנתן כולה להכהן לשם תרומה כמו שהיתה דעתו בשעת לקיטתה ומ''ד דא''צ שירשום משום דס''ל דאע''פ שהיתה מחשבתו בתחילה להניחה כולה בשביל תרומה אפ''ה אינו זקוק לכך דיכול להפריש ממנה תרומה אחת או שתים על איזה שירצה ואח''כ יכול להפריש עליה ממנה גופה או ממקום אחר עליה והיינו דקאמר תורם ומחשב וכו' כלו' כמות שהוא למוד לתרום בכל פעם ומאיזה שירצה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source